דוד, רחל ואברהם גביש ויצחק קנר הי"ד

דוד, רחל ואברהם גביש ויצחק קנר הי"ד

ביום חמישי בערב, ט"ז בניסן מוצאי חג הפסח תשס"ב (28.03.2002), שהו בבית משפחת גביש שבמרכז אלון מורה שלושה-עשר מבני המשפחה ושכן מהיישוב. דוד גביש, אבי המשפחה, פנה לצאת מן הבית למשחק הכדורסל המסורתי של מוצאי שבתות וחגים, ורעייתו התכוונה ללוותו. מחבל חמוש, שחדר לישוב ממחנה הפליטים עסכר שבקרבת שכם, התקרב אל הבית המואר, ובדיוק כשבני הזוג פתחו את הדלת על מנת לצאת פתח באש תופת לכיוונם, והתקדם אל הבית.

רחל נהרגה מייד. דוד בעלה נפצע אנושות. אברהם בנה, רעייתו, בתו ואביה של רחל, יצחק קנר, ישבו באותה עת ליד שולחן האוכל הנמצא בסמוך לדלת הכניסה. שאר בני הבית היו בקומה השנייה. יצחק נפגע ונהרג במקום. הבן אברהם, קצין צה"ל, נפצע והחל זוחל לכיוון המדרגות על מנת להגיע לנשקו. רעייתו ובתו הצליחו להסתתר מתחת לשולחן. הוא הספיק לקבל את הנשק מאחיו, אולם נהרג בהתקפת הירי השנייה של המחבל.

כעבור כמה דקות, לאחר שכיתת הכוננות הצליחה לרתק את המחבל לאחד החדרים והחלה לחלץ את בני הבית, הוטס דוד לבית חולים תל השומר, אך שם נפטר באותו ערב.

 

בבוקר שלמחרת הרצח נקברו זה לצד זה באדמת אלון מורה הצופה לשכם: יצחק קנר, רחל, דוד ואברהם גביש – שלושה דורות מפוארים של בניין הארץ, תורה וגבורה. אלפים ליוו אותם בדרכם האחרונה. "משפחת גביש היתה מעמודי התווך של היישוב אלון מורה ושל ההתיישבות בשומרון בכלל", מבכים אוהביהם, "הירצחם הותיר בנו חלל פעור של כאב".

 

לחצו לסרט על משפחת גביש


דוד ישראל, בן עדינה ושלמה, נולד בישראל בט"ו בחשוון תשי"א (26.10.1950).

בן בכור להוריו, אח לבלהה. הוריו עברו את השואה בשלום, נישאו באירופה, עלו לארץ כחלוצים והיו ממקימי הקיבוץ טירת צבי.

האב שלמה נודע גם בשל היותו משורר.

 

דוד גדל בבת ים, לשם עברו הוריו מהקיבוץ, באווירה מסורתית, ולמד בבתי ספר דתיים. למד בבית הספר היסודי "יבנה" ובתיכון "בית וגן". בתקופת התיכון, נהנה מחיי חברה פעילים, והיה פעיל מאד בתנועת הנוער בני-עקיבא. באותה עת השקיע רבות בפעילות גופנית: השכים קום לשחייה יומיומית בים, רכב על אופניים, הירבה לצאת לטיולים ואהב לעסוק בעבודות כפיים ויצירה.

 

בהגיעו לגיל 18 התגייס דוד לצה"ל. הוא שירת בסיירת "שקד" והיה הדתי היחיד בכל הפלוגה. היה זה עבורו שילוב לא פשוט, בין אורח חיים של דבקות באמונה (דבקות שלא הייתה מוכרת אז ברבות מהיחידות בצבא) והתמסרות לתפקיד ב"ראש גדול". בתקופת מלחמת ההתשה דוד נפצע אנושות בתקרית בתעלת סואץ. רופאים נלחמו על חייו והצליחו להצילו. מאוחר יותר הוא התעקש להקטין את אחוזי נכותו, חזר לצבא וסיים את שירות החובה במלואו.

 

בתום שירותו הצבאי, דוד נרשם ללימודים באוניברסיטת בר אילן. הוא למד לתואר ראשון בחוגים כלכלה ומחשבים, ועם סיום לימודיו החל לעבוד בבנק. כעבור זמן קצר עבר ללמוד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, שם שהה חמש שנים בהן חיזק את דרכו הדתית האמונית. מאוחר יותר המשיך בלימודיו הגבוהים, לתואר שני במדעי היהדות ומשם לדוקטורט.

 

בתקופה שעשה ב"מרכז הרב" הכיר דוד את רחל לבית קנר. השניים נישאו וברבות השנים נולדו שבעת ילדיהם: אברהם, מנשה, ישורון, אביגדור, צופיה, לאה ואסף. בני הזוג גרו ברובע היהודי בירושלים. אחר כך, כהמשך ישיר לתפיסת עולמו, דוד השתתף בעליות לסבסטיה, ולימים עבר עם משפחתו הצעירה לקדומים, לתלמי יוסף, ואת בית הקבע שלהם בנו באלון מורה.

 

דוד חלם על עבודה עברית, ושאף לפתח ולעזור במקומות בעלי תנאים קשים. עם משפחתו היה שותף מלא בצמיחה ובהתפתחות של אלון מורה. דרך חינוכו את ילדיו שילבה תורה, עבודה, אהבת הארץ – שהתבטאה בטיולים רבים בארץ ובסירוב עיקש לצאת ממנה - חינוך לבריאות, אחריות, עצמאות, חינוך לשירות צבאי בראש גדול, לבחירה בדרך הקשה והנכונה – בטוב, ולאו דווקא בנוח.

 

דוד התפרנס מחינוך. בתחילת דרכו היה מורה, אחר כך מנהל בבית ספר יסודי, מנהל באולפנת להבה בקדומים, ולימים היה סגן מנהל בישיבת ההסדר בקרני שומרון. גם בעת שעסק בניהול היה מורה בתחומי יהדות בישיבה, ומרצה במכללת אלון מורה.


רחל איטה, בת לאה (לילי) ויצחק קנר, נולדה בישראל בכ"א באדר ב' תשי"א (29.03.1951). אחותו הבכורה של משה, בת להורים ניצולי שואה שעלו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה. האם – ניצולת מחנה ההשמדה ברגן-בלזן, והאב – ניצל לאחר עבודות כפייה מסיביר, אחרי שגורש מפולין.

 

רחל גדלה בקריית מוצקין, בבית מטופח ובידי הורים מסורים שייעודם בחיים היה לגדל את שני ילדיהם, שלא יחסר להם דבר. הילדים גודלו כנסיכים, מטופלים ועטופים באהבה. רחל הוענקה בטוב ביותר. השכלה וחינוך היו חשובים בביתה, וההוריה דחפוה להגיע גבוה ככל שאפשר. היא למדה בבית ספר יסודי בקריית מוצקין, המשיכה ללימודי תיכון באולפנת סגולה, ובכל מקום הצטיינה בכל המקצועות.

מתוך רצון לבנות לעצמה עולם משלה בתוך מציאות עוטפת זו שמבית, כבר בהיותה ילדה קטנה אהבה רחל לקרוא ספרים. זו הייתה לה דרך למפלט, מקום לעצמה, מקום שלאיש אין אפשרות להיכנס. כתוצאה מכך, הפכה להיות עשירה במילה הכתובה. חיבוריה היו מרשימים, והכתיבה הפכה לה לדרך ביטוי מרכזית בחייה.

 

רחל התברכה בכישורים נוספים לרוב. היא אהבה מאד לרקוד, לשיר, להציג, הייתה חניכה פעילה בתנועת הנוער "עזרא" ופעילה חברתית ותורמת לסביבה בתחומים רבים. היא גם בורכה בכשרון מוזיקלי. התמידה להתאמן בפסנתר מדי יום במשך כשבע שנים, הפליאה לנגן, למדה בקונסרבטוריום וסיימה את לימודיה שם, כהרגלה, בהצטיינות.

לאחר שירות לאומי, אותו עשתה במודיעין ובמבוא חורון, החלה רחל ללמוד באוניברסיטת חיפה. לאחר שנה עברה לירושלים, והשלימה

 

את התואר הראשון שלה בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי לימודיה עבדה כספרנית באוניברסיטה, ואחר כך כמורה בירושלים.

במקביל להתפתחותה המקצועית באוניברסיטה, רחל העשירה את עצמה בתחומים לא פורמליים. תמיד רצתה לדעת כמה שיותר, בכמה שיותר תחומים. היא רצתה ללמוד את נפש האדם, וקשרה קשרים עם מגוון רחב של אנשים.

 

בירושלים רחל הכירה את דוד גביש. השניים נישאו, ובמשך השנים נולדו שבעת ילדיהם: אברהם, מנשה, ישורון, אביגדור, צופיה, לאה ואסף. המשפחה גרה בירושלים ובקדומים, ואת בית הקבע שלהם הקימו באלון מורה.

אחרי כמה שנים בהן הייתה מורה, עברה רחל לעבוד כמנהלת מעון באלון מורה. ובמקביל עשתה הסבה לייעוץ באוניברסיטת בר אילן. בהמשך למדה לתואר שני במכללת אורות. היא עבדה כמורה ויועצת באריאל ובאלון מורה, ומשנת 2000 עבדה כמנהלת מכללה באלון מורה.

 

מתוך רצון לחנך את ילדיה באורח שונה משהכירה, רחל למדה הנחיית הורים, מודעות וייעוץ בין-זוגי במכון אדלר, והייתה למנחת קבוצות הורים מטעם המכון. לימים למדה פסיכודרמה וגישור, והשתמשה בכישוריה הרבים בעבודתה כמורה וכמנהלת. בין היתר, ערכה ימי עיון לנשים על משפחה וזוגיות.

 


יצחק, בן יוכבד ואברהם, נולד בעיירה פשמישל בפולין, בט"ו באב תר"פ (30.07.1920),

בן להורים יראי שמים ובעלי חסד. החינוך שקיבל יצחק בבית הוריו שילב לימודי קודש בישיבה עם לימודים כללים, בעזרתו של מורה פרטי.

 

בשנת 1933 גורשה המשפחה – ההורים, יצחק ושלושת אחיו - ע"י הגרמנים לרוסיה. ברוסיה הועברה המשפחה, במסע שארך חודשיים, לסיביר הקפואה. בסיביר הוחזקו עד שנת 1944, בתנאי סבל וקושי בל יתוארו. אחר, הועברו לקזחסטן, שם שהו במשך שנה נוספת. מקזחסטן הועברה המשפחה לצ'כוסלובקיה, וזמן קצר לאחר מכן – באמצעות שליחים מארץ ישראל – למחנה פליטים באוסטריה. במחנה הפליטים שהו עד 1947, ואז חצו את הגבול, באופן בלתי חוקי ותוך סיכון גדול של חייהם, לאיטליה.

בשנת 1949 עלה יצחק עם אחיו, אליהו, לישראל, ראשונים מבני המשפחה. מייד עם הגיעו ארצה, גויס לשורות צה"ל.

 

בשנת 1950 יצחק נשא לאישה את לאה. השניים קבעו את ביתם בקריית מוצקין. בשנים הבאות נולדו ילדיהם רחל ומשה, שזכו לחינוך דתי לאומי הכולל לימודים במוסדות דתיים מובילים. עם שחרורו מהצבא, יצחק עסק למשך תקופה קצרה בענף הבניין, והחל משנת 1951 עבד כפקיד ברשות הנמלים בחיפה.

 

בשנת 1984 נפטרה לאה, רעייתו של יצחק ואם ילדיו, והוא עבר להתגורר בגפו בירושלים. בשעה זו היה כבר פנסיונר, והוא החל לפתח את הצד הרוחני שבו. הוא למד תורה בשקדנות ובדבקות, היה משתתף קבוע בשיעורי תורה ובהרצאות תורניות. בנוסף, מתחילת שנות התשעים היה מתנדב באגודת "יד שרה", אף זאת מתוך מסירות בלתי נלאית ולמרות קשיים פיזיים שהיו לו.

 

בביתה של בתו רחל גביש, ביישוב אלון מורה שבשומרון, השלים יצחק את נתיב אהבת ארץ ישראל שלו. כתוצאה של היכרות חמה עם בני המקום, פיתח אהבה רבה להתיישבות בכלל. אהבתו לבתו וליישוב עשו, שאף בשעות בהן התריעו בדבר סכנה בנסיעה בדרכי יהודה ושומרון – היה יצחק ממשיך ובא לבקר.

יצחק היה בן 81 במותו. הותיר בן, נכדים ושני אחים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב אלון מורה, לצד בתו, חתנו ונכדו.


אברהם, נולד בכ"ד באב תשל"ו, 19/8/1976, ברובע היהודי בירושלים.

בגיל 3 עבר עם הוריו לישוב קדומים ולאחר מכן עברו לאלון מורה, שם בנו את ביתם והרחיבו את משפחתם.

אברהם למד בבית הספר היסודי "נחלת צבי" באלון מורה. המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון "ישיבת השומרון" ישיבה תיכונית בקרני שומרון.

את ביה"ס סיים בהצטיינות. בשנים אלה שימש כמדריך בתנועת 'בני עקיבא' וריכז פעילויות חברתיות לנוער במחוז שומרון.

 

לפני גיוסו לצה"ל למד אברהם בישיבת ההסדר במעלות למשך שנה. אברהם סיים בהצלחה את הגיבוש ל'יחידה' והתגייס ביולי 95'. לאחר סיום הטירונות הצטרף עם חבריו לצוות ניר , איתם עבר את ההכשרה. אברהם נחשב לחייל מצטיין, מקצועי, חבר טוב לכל סובביו ובעל כושר מנהיגות גבוה. לאחר סיום מסלול נתבקש לצאת לקורס קצינים ולחזור ליחידה כמפקד צוות בפלגת הלוחמים.

 

בשנת 99', בעודו מפקד על צוות לוחמים, נשא לאישה את נעמה ואיתה בנה בית בקדומים. לנעמה ואברהם נולדה בת - דריה.

 

אברהם הוביל את צוותו בצורה איכותית תוך הפגנת מקצועיות רבה ודאגה לחייליו. לקראת סיום תפקידו פיקד אברהם על חייליו בביצוע משימה מורכבת וחשובה לה התכוננו תקופה ארוכה. כשהגיעה השעה וצוותו של אברהם השתחרר משירותו הצבאי, יצא אברהם, כחלק מתכנית שירותו, ללימודים באוניברסיטת בר-אילן, שם למד כלכלה ומחשבים ולימודי תורה בכולל. אברהם השאיר חותמו ביחידה הן מבחינה מקצועית והן בחברותו האמיתית לאנשים רבים ביחידה. אברהם עתיד היה לחזור ליחידה לאחר תקופת הלימודים.

 

במוצאי חג הפסח, ט"ז בניסן תשס"ב, 28/3/02, בעת ששהה בבית הוריו באלון מורה, פרץ מחבל לביתם וירה לכל עבר. אברהם נפצע מן הירי. הוא ניסה להגיע אל נשקו ולהגן על בני משפחתו. בשעה שאחז בנשק, תקף המחבל שנית, ואברהם נהרג.

בפיגוע נהרגו גם סבו יצחק, והוריו, דוד ורחל. למחרת היום נקבר אברהם באלון מורה, לצד הוריו וסבו.

אברהם הותיר אחריו את אשתו נעמה, בתם הקטנה דריה, ו-6 אחים: אסף, לאה, צופיה, אביגדור, ישורון ומנשה .

 

לחצו לאתר לזכרו של אברהם גביש הי"ד